פוסט רביעי: על שברון לב וחרדת נטישה
- Gani Poppins
- Sep 8, 2018
- 5 min read
Updated: Feb 1, 2019
אני יודעת שאתם חושבים שאתם הולכים לקרוא עכשיו פוסט עצוב שיסחוט מכם דמעה או שתיים אבל (ספויילר- גני מבאסת אתכם בעוד שלוש...שתיים...אחת:) זה לא הפוסט בו אספר לכם על שברון הלב האמיתי שלי.. סתם ניסיתי (והצלחתי) לפתות אתכם להכנס ולקרוא את הפוסט! מה שכן תמצאו בפוסט הזה- הסיפור המרגש על איך מצאתי את משפחת שאפירו, ואיך למדתי להתמודד עם הסדק שנוצר לי בלב באמצע התהליך וחרדת הנטישה המדומה שהגיעה ביחד איתו.
"קלישאה קלישאה, אבל וואלה, באמת שהכל לטובה"
לפני כמה חודשים, מצאתי באתר של "אופר אין אמריקה" את קרי וג'יימס- זוג מקסים שציפה לילדה הראשונה שלהם. הייתי בקשר איתם במשך מספר שבועות והתלהבנו אחד מהשנייה מאוד- היה ברור מאוד לשני הצדדים שאנחנו סוגרים עניינים ושבסילבסטר הקרוב אני כבר אצלם בבית, מחזיקה את הגורה הקטנה שלהם בזמן הזיקוקים!
קרי וג'יימס הציעו לי טיסות על חשבונם כדי שאוכל לטייל, רכב, קומה משלי, וכאילו כל זה לא מספיק טוב- הם גרים בעיירה קטנה ומשפחתית ליד אגם יפיפה מלא בצמחייה וחיות בר מדהימות. כמו שנהוג לעשות- שמרנו על קשר בשיחות וידאו, קיבלתי מהם מיילים מחזקים כשהעניינים בארץ התחממו, וכבר לגמרי דמיינתי את עצמי כחלק מהמשפחה שלהם, עליה הם סיפרו לי בלי סוף.
ואז הם חיזלשו אותי.
ככה פתאום, בלי התראה מוקדמת...
לא יודעת איך בדיוק להקביל את התחושה למשהו שתוכלו להבין, אבל בגלל שאני מניחה שחוץ מאמא שלי רוב הקוראים של הבלוג שלי הן בעצם קוראות בערך בגילי, אז אקביל את זה לתחושה הבאה: גבר מדהים מתחיל איתך, אתם מדברים בלי סוף, הוא מתייחס אלייך הכי יפה בעולם, אומר לך שבחיים לא יוכל לחיות בלעדייך, ואז יום אחד פשוט קם ואומר לך ביי. יותר גרוע- יום אחד פשוט קם והולך. בלי להגיד לך ביי. הולך ונותן לך לשים לב בכוחות עצמך שהוא כבר לא חלק מהחיים שלך יותר וכנראה גם לא יהיה. שבוע אחד, קרי לא ענתה להודעה האחרונה ששלחתי לה, והתחילה להתפתח אצלי בבטן תחושה מוזרה. אם אשכרה קראתם את הבלוג שלי, כבר הבנתם מהפוסט האחרון שאני נותנת המון מקום לתחושות הבטן שלי ונותנת להן לעשות בשבילי את כל ההחלטות החשובות בחיים, אז כמו תמיד- גם כאן הקשבתי לתחושת הבטן שלי ושלחתי לקרי עוד הודעה, ושאלתי אותה אם הכל בסדר. היא ענתה יומיים אחר כך, וכתבה לי שהיא וג'יימס החליטו להכניס מישהי מהמשפחה שלהם שתטפל בתינוקת, ושהשנה הם לא יעזרו באופר ( כלומר, אני. ביי לגני.). לכ@R@T%^$F@^ל2נך7ו9ןא5ק90רכ&^%*&^)&*IGחאגע565%^& שמעתם את זה? זה היה הלב שלי שנשבר. ויותר מכמה שהייתי מבואסת או עצובה, כעסתי עליהם מאוד על הדרך בה בחרו לפעול. בזמן שהם סגרו דברים עם קרובת המשפחה שלהם, אני המשכתי לפתח ציפיות ודחיתי אין סוף משפחות בטענה ש"אני כבר סוגרת עם משפחה אחרת". רק שבסוף לא. כוסעמק קרי וג'יימס.
אני: "נו אימי זה בטח סימן שאני בכלל לא צריכה לטוס לעשות את זה" אמא: "גני די לקשקש שטויות, את תחזרי לאתר ותמצאי משפחה חדשה כמו גדולה"
אז בזכות אימי שלי האהובה (שרופה עלייך אמן שלא אתחרט על זה בהמשך), התאפסתי על החיים שלי וחזרתי לשדה הקרב בחיפוש אחר המועמדים הבאים לשבירת הלב שלי (הוא כבר חשב שאני אתן לו להתאושש המסכן...). התהליך של בחירת משפחה באמת לא תענוג גדול, פתאום מתגלה כמות האנשים ההזויים שמסתובבים להם בעולם בחופשיות ומרשים לעצמם לעשות ילדים אפילו שאף בן אדם שפוי לא היה נותן להם לטפל אפילו בטמאגוצ'י, ואת מתחילה לפקפק בעצם העובדה שלא צריך לעבור שום מבחן בשביל להיות הורה (פחד של מוות). אבל כמובן שלא הייתה ברירה ואני המשכתי לעשות המון שיחות סקייפ מעיקות עם אנשים זרים לגמרי, עד שהכרתי את.....(תופים תופים תופים)..... וויליאם ואקהילה שאפירו! מהשנייה הראשונה שראיתי את התמונות שלהם, קלטתי שהולך להיות פה חיבור מטורף- אקהילה היא אמא הודית צעירה ומגניבה, שנראית כאילו היא ישראלית שהרגע חזרה מהטיול הגדול, וויל, שפשוט יש לו חיוך מתוק מתוק והילה של רוגע מסביבו, ואיתם שני הגורים המתוקים שלהם, שאפשר לראות את שמחת החיים שלהם קורנת דרך העיניים! בחיבור שכתבו לאתר הם סיפרו על אהבתם לטבע וטיולים, יוגה, והמשפחתיות- שהיא הדבר שהכי חשוב להם. פה היה השלב שהבנתי שהלב שלי לא באמת נשבר לפני זה עם קרי וג'יימס, אלא רק נסדק, כי עובדה שהתאהבתי שוב כל כך מהר.
כבר בשיחה הראשונה אקהילה אמרה לי שהיא עצמה הרגישה כלפיי את אותו החיבור החזק שאני הרגשתי אליהם, וישר ידענו שהולך להיות לנו כיף גדול יחד (שזה מצחיק, כי אולי אני בכלל פדופילית והם אולי אוכלי בשר אופריות, אבל שתי האופציות האלו בכלל לא עברו לנו בראש בשיחה, וטוב שכך.)... בערך שבועיים ניהלנו שיחות סקייפ בהן הכרנו מעט יותר ועשינו תיאום ציפיות, ואז אקהילה אמרה לי שהיא רוצה שאהייה האופר שלה. פתאום נבהלתי נורא וביקשתי ממנה עוד קצת זמן לחשוב על זה. כששאלה למה, סיפרתי לה את הסיפור של איך נשבר לי הלב (תודה קרי וג'יימס), והסברתי לה שבגלל זה אני קצת חוששת. פתאום האחות הזאת סיפרה לי שהיא ממש נפגעה מהאופר שאצלה עכשיו, שפשוט קמה ביום בהיר אחד והודיעה להם שהיא לא רוצה לגור שם יותר (איזה כיף! שתינו אומללות ונטושות!!). אז עכשיו כשקצת נרגעתי והבנתי שגם הם נכוו כמוני ולא מחפשים לגרום לאנשים אחרים להרגיש ככה גם- סגרנו את העסק וחתמנו על החוזה שלנו שמכריז עלינו כמשפחה מארחת ואופר! מזל טוב!
אחרי שחתמנו על החוזה, עברנו לדבר בוואסטאפ. שיתפנו אחת את השנייה בתמונות של דברים שעשינו בסופ"שים, והתעדכנו מה נשמע. עברו כמה ימים והשיחה, באופן טבעי, דעכה. כששמתי לזה לב, ישר שלחתי לה הודעה. היא לא ענתה. "בסדר נו, מוקדם בבוקר אצלם עכשיו והיא רופאה, היא בטח עסוקה במשמרת ושכחה ולענות".
עבר עוד יום. הגלגלים שלי במוח התחילו להסתובב במהירות כפולה והסלילים של הסרט שיצרתי לעצמי בראש עפו בקצב משוגע, עד שחרדת הנטישה שלי (תודה קרי כפרה עלייך שיצרת אצלי אחת כזאת) התפרצה לגמרי.
זהו. עברו חמישה ימים והיא לא ענתה. היא מנפנפת אותי. שוב פעם אצטרך למצוא משפחה חדשה. הפעם זה באמת סימן. זהו. לא טסה. סעמק. סתם פתחתי בלוג. מה יעשו עכשיו כל הקוראים שאין לי?? כל זאת ועוד- בתוך הראש האומלל שלי. ואזזז, אחרי המון רחמים עצמיים מיותרים לגמרי, אמרתי לעצמי.... "רגע! את גני! גני לא נכנסת לסרטים סתם ככה! טמבלולה שכמוך, מה קרה לך?!", וכמו בן אדם שפוי, הגיוני ורציונלי- פשוט שלחתי לאקהילה עוד הודעה. כמובן שהיא ענתה לי הכי נחמד שיש + שלחה לי עוד תמונות של הילדים + שאלה מה התוכניות שלי לחגים ואם אני רוצה לדבר בסקייפ. אבל אם אפשר לאכול סרט כמו בחורה טיפוסית אז למה לא בעצם?? כשישבתי שנייה וניסיתי לעכל את מה שקרה, קלטתי איך "לא" אחד קטן, שתכלס לא באמת השפיע על החיים שלי בשום צורה, יצר אצלי פחד כל כך ענק שכל משפחה שאקשר אליה פשוט תקום ותברח ממני, ואז קלטתי גם איך הודעה אחת קצרה וקולעת, שלא דרשה ממני שום מאמץ מיוחד, פשוט ביטלה את כל חרדת הנטישה ההזויה והמיותרת הזאת. ברוך שפטרנו.
אז מה בעצם למדנו (יותר נכון, מה אני למדתי, ומשתפת אתכם על הדרך) מהפוסט הזה? 1. מותר ואפילו רצוי לצפות מאנשים, גם אם הם זרים ואין לנו שום סיבה שבעולם לסמוך עליהם. 2. להפנים שדברים מסויימים לא הולכים כמו שציפינו כדי שדברים יותר טובים יוכלו לעבוד, אז לא לקחת קשה.
3. כל עוד הצד השני לא הסביר את עצמו - לא לקפוץ למסקנות.
4. אם חוסר תקשורת עם מישהו גורמת לנו להרגיש לא בנוח- פשוט לדבר עם הבן אדם.
5. קלישאה קלישאה, אבל וואלה, באמת שהכל לטובה. לא משנה איך הדברים יקרו, תמיד נוכל למצוא משהו שיחזיק אותנו ויעשה אותנו מאושרים.
ובנימה אופטימית ולימודית זו- אאחל שנפסיק כולנו לאכול סרטים מיותרים,
שנהייה לראש ולא לזנב,
שתהייה לנו השנה המתוקה והמאושרת בחיינו,
ושלא נדע אנשים שתקשורת היא לא הצד החזק שלהם!
באהבה גדולה,
גני ה(soon to be)נני!
Kommentare